Netanya, Israel

©2017 by איגוד הכדורמים בישראל

Recent Posts

לזכרם

April 17, 2018

הלב יוצא מרוב געגועים וכאב. רבים וטובים מבני הכדורמים הישראלי נפלו על הגנת המולדת ומסרו נפשם וגופם כדי שאנחנו נמשיך לשחק ולהתרגש מהמשחק האהוב עלינו, כדי שנחיה. הנה כמה מכתבים אל חיילים-שחקנים שאינם. איגוד הכדורמים וכל משפחת

.הכדורמים מבכים את הנופלים במערכות ישראל ומתייחדים היום עם זכרם

 

:מיקי הדר כותב על איתן רותם ז"ל

איתן יקר, כתבתי כבר כל כך הרבה מילים חשבתי מחשבות רבות, עברו להן השנים והנה אנחנו שוב ברגע של זיכרון קולקטיבי. חשוב לי מאד לצייין, שגם כשאין יום זיכרון אתה עמוק בליבי. לא יכול לשכוח את החיוך שלך. את הנער שהיית, עם כישרון נדיר של כושר גופני. גם בלי להתאמן יום יום היית מגיע להישגים בבריכה. לא יכול לשכוח את הריטואל הזה שהיית חייל קרבי כבר ולא מתאמן עם הקבוצה כל השבוע אבל מת להיכנס בהרכב למשחק....הייתי רואה אותך ומחליט 'יאללה..לא יכול לעשות לך את זה', ואז...החיוך מאוזן לאוזן שלך ובעיקר התיפקוד שלך במים, היית פנומן. שורף את הבריכה..ולפני שהמשחק מתחיל כבר שחית 2 ק"מ..

והיית אומר לי...'חייב להצדיק את זה שאני שחקן הרכב בהפועל גבעת חיים'. איזה ערכים איזה בן אדם. איפה ישם עוד אנשים כמו האיש ההוא. 
הימים האחרונים שלך זכורים לי במיוחד...אנחנו לפני נסיעה לאקוודור למוקדמות אליפות העולם במסגרת נבחרת ישראל 1982. כמנהל הנבחרת וראש המשלחת היה דיי קל לשחרר אותך לטובת הנסיעה...המפקדים כל כך אהבו והעריצו אותך שמייד חתמו על שיחרור לנסיעה. חזרנו כעבור שבוע וחצי וקיבלת עוד יומיים שלושה להתאושש בבית לפני החזרה לצבא. מלחמת לבנון. אבל אתה איתן..רצית לחזור מייד לחבר'ה בצבא ולמילוי תפקידך...למחרת חזרתך נפלת בקרב....הוי איתן יקר. המשפחה שנשארה עם חור ענק בחיים ובלב וגם אנחנו אנשי הכדורמים לא נשכח אותך לעולם.

 מידע על איתן רותם ז"ל
http://www.gal-ed.co.il/gpoalim/info/n_show.aspx?id=31744


לירון לנג ז"ל
http://www.izkor.mod.gov.il/HalalKorot.aspx?id=514274


אורן שמחה

, בן חוה ויגאל נח. נולד בי' בניסן תשנ"ב (13.4.1992) במעלה גלבוע. בן 22 בנופלו.

ילדותו עברה עליו בשדה אילן. הוא למד בבית הספר היסודי בקיבוץ לביא ובהמשך בהושעיה. את לימודיו בתיכון המשיך אורן בישיבה התיכונית "אורט" שבטבריה. עם סיום לימודיו בחר להתחזק לקראת השירות הצבאי במכינה הקדם צבאית "עֹצם". לאחר שנה במכינה בחר להמשיך במכינה עד גיוסו לצבא במרץ 2012.

אורן אהב מאוד את המים. הוא שיחק שנתיים בנבחרת הכדורמים ביקנעם. בחירתו הראשונה הייתה ללכת לשייטת. אחרי שני גיבושים הוא הבין שהוא צריך להמשיך הלאה ובחר להתגייס לפלס"ר גולני. בהמשך שירותו עבר לגדוד 13 שם שירת כלוחם. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים והמשיך בגדוד כמ"כ במחלקה 5. הוא נפל ליד חייליו.

הוא היה עלם חמודות, בעל עיניים כחולות עם חיוך וגומה שהצליח לקבל כל אדם באשר הוא - בין אם הוא דתי, חילוני, מהעיר או מהכפר, צעיר או מבוגר. היכולת שלו להתחבר לכל אחד לנשמה גרמה לכך שאורן התנחל לכולם בלבבות. חבריו היו מכל הארץ ואת כולם זכר בשמם. את הקשרים עם חבריו ומשפחתו ניהל מהטלפון הסלולרי האישי שלו, כמו חמ"ל לכל דבר.

חברי ילדותו של אורן קראו לו ג'מוס, על שם הכתפיים החזקות והרחבות שלו. כתפיים שסחבו חברים וציוד בעת הצורך. היכולת שלו לעזור לכל אחד - אם בציוד, אם בעצה ואפילו ברכוש פרטי שלו שנתן לאחרים מבלי לחשוב פעמיים. הוא תמיד היה שם, מוכן לעזור ולסייע, להקשיב ולתמוך בכל עת. תמיד היה חזק ואיתן, לא הפגין קושי והרעיף עזרה לכל אדם.

בבית אורן היה יד ימינם של אביו ושל אימו. הוא ידע לבצע כל מטלה, בין אם צביעה, גינון, קניות, כביסה או גיהוץ. הוא היה שותף מלא ופעיל על הצד הטוב ביותר. חבר ורע היה לאחיו ואחותו. אחייניו אהבוהו בזכות משחקיו איתם והצחוק המתגלגל.

מצד אחד היה לוחם ללא חת, ומאידך בעל רגשות חמים למשפחתו ולחבריו.

יהי זכרו ברוך

 

 

בר רהב

ניר אח של בר כותב

 


בר אח שלי הגדול
כאשר הקפיצו את בר חזרה לקראת מבצע "צוק איתן" אני הייתי בבית, אמא ואבא היו בעבודה , רון ורותם בבית הספר ואני בדיוק סיימתי את כיתה יב באותה תקופה. עברתי את הלחץ של הבגרויות והתכוננתי לקראת החופש הגדול האחרון שלי לפני השנת שירות.
בשעות הבוקר המאוחרות בר קרא לי לנעול אחריו את הדלת, וכמו תמיד צעקתי לו שיקח מפתח ופשוט ינעל אחריו את הבית. בר כנראה הרגיש שהוא לא יחזור, הוא קרא לי שוב והוסיף כי הוא חוזר לצבא מכיוון שהוא הוקפץ. ירדתי למטה להיפרד ממנו. אמרתי לו שישמור על עצמו ונעלתי אחריו את הדלת. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. אני הייתי האחרון שראה אותו , האחרון שנפרד. אבל זו לא הייתה השיחה האחרונה בינינו , השיחה האחרונה הייתה , כי איך אפשר שלא על המשחק שתוכנן ל26 ליולי , לא היו מספיק שחקנים , בר ידע שהוא עומד להיכנס לרצועה ולא בטוח יהיה בבית , ואני, בכלל לא התחשק לי, רציתי חופש , היו לי תוכניות אחרות אבל בר היה עקשן, לא ויתר, אמר לי – תשבע שתלך למשחק הזה , אם אני מגלה שלא הלכת אז אני הורג אותך כשאחזור....אז הבטחתי לו, וגם קיימתי , וגם מורן ורותם שיחקו במשחק הזה , בלי בר, השארנו את כובע מספר 7 , הכובע שבר תמיד בחר כשיכול היה מיותם בצד עבורו.
מתגעגע אלייך בכל רגע ובכל נשימה
ניר
רותם אח של בר כותב 
בר אח שלי הגדול
כשאני חושב על בר הרבה זיכרונות עולים לי לראש אבל זה הזיכרון הכי חזק שלי ממנו כי זה הזיכרון שחזר על עצמו כל שבוע. בתקופה שהתאמנתי בבית ספר לכדור-מים האימון של בר היה בדיוק אחרי האימון שלי וקבוע הוא היה מגיע לפני הזמן כדי לראות אותי משחק, אני בתור ילד קטן התרגשתי לראות שאח שלי הגדול תומך בי. בר הסתכל על המשחק ובסוף המשחק הוא היה אומר מה לא עשיתי נכון ומה הייתי צריך לעשות במקום. אחר כך הגיע האימון שלו ואני הייתי מסתכל מה הוא עושה, איך הוא משחק, במבט של הערצה כמו שרק אח קטן יכול להסתכל.
אני זוכר שפעם אחת אני ראיתי משהו שהוא עשה לא נכון וחיכיתי עד סוף המשחק ואמרתי לו את זה, הוא הסתכל עליי, חייך ואמר לי שהוא שמח שראיתי את זה.
אחרי האימון שלו היינו הולכים אני בר ומורן לבית של סבתא שם היינו אוכלים ארוחת שישי וזה היה הזמן שכל המשפחה מתכנסת ומדברת . 
זה הזיכרון האהוב עליי מבר והוא תמיד נשאר איתי בכל מקום, בכל שעה, במיוחד כשאני משחק ומתאמן ותמיד מנסה לחשוב מה בר היה אומר במצב הזה. 
בר אני אוהב אותך ומתגעגע אליך

רותם

כתובת על בר רהב

http://www.haaretz.co.il/sport/other/1.2619916

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=518192

http://www.one.co.il/Article/16-17/1,987,0,0/249628.html

http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=413&docID=241757&lang=HE&utm_source=twitter&utm_medium=social&utm_campaign=sport5&utm_content=rss#0_8_4231_6876_844_145859401

 

 

 

 

.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload